שבת-חלק רביעי

מדוע אסור לעשות מלאכות מסוימות בשבת ? י


מלאכה – היא פעולה שבאמצעותה אדם עושה שינוי בחומר. י
באמצעות שלושים ותשעה סוגי מלאכות שונים, (הנקראים אבות מלאכה ) כמו -חיתוך הדבקה, לישה, ריסוק, תפירה, קריעה, קשירה וכד' אדם יכול לעשות כלים בעולם החומר. י
אנחנו מתייחסים לכל מלאכה כאל "פלאג" שקושר אותנו לעולם העשייה, לעולם החול. י

ומאחר, ולפי כל האמור עד כאן- המטרה שלנו ביום המיוחד של שבת, היא לצאת מכבלי החומר שמסתיר לנו את האלוקות, ואת המצב הרוחני של גן עדן
הרי שאנחנו צריכים לנתק ולהפריד את ה"דעת" שלנו מכבלי החומר, על מנת להתחבר לשורש הרוחני. י

לפי הקבלה- שבת – הוא אותו יום שמאפשר לנו להפסיק במודע את להט החרב המתהפכת של התהפוכות והשינויים של העולם הזה, ולכן – מאפשר לנו גם ראיה צלולה יותר, וחוויה מוחשית יותר של העולם הרוחני. י

השבת היא מעין מעלית – שמעלה את כל העניינים לקומה יותר גבוהה. י

אדם שמתעקש לא לשמור שבת, ולא ליהנות מהקדושה שלה – הוא כביכול מכריח את כל העולמות לרדת למדרגה רוחנית נמוכה יותר, כי הוא תוקע בכוח בחזרה את כל הפלאגים של המערכת - אל עולם החול והעשייה. לכן זה נקרא חילול שבת. כי הוא מונע קדושה מהעולם ובעצם מעשיו בתוך החומר - הוא מציף את העולם באנרגיה נמוכה יותר, מאותו סוג חומרי שמסתיר על הדעת האלוקית. י

אנשים שמתייחסים רק למה ש"אסור" לעשות בשבת, ומחכים כבר לרגע שהיא תצא מפספסים לגמרי את כל העניין. י
כי אותם איסורי מלאכות, מיועדים לשמור עלינו, כדי שלא ניפול שוב למטה, לעולם החול והחומר. הם מיועדים להזניק אותנו למימד רוחני, ולעזור לנו להתרומם מעל הראיה החושית- גשמית שלנו. י

לדוגמא: י
אחת המלאכות ה"אסורות" בשבת היא לברור בין טוב ורע. י
אם יש לי קערת פירות, ויש בה פרי אחד רקוב – אם הוצאתי אותו מהקערה, עברתי על מלאכת "בורר" שאסור לעשותה בשבת. י
אם יראה את הדבר אדם שאין לו שום השגה ב"דעת" אלוקית, אלא הוא בוחן הכל רק לפי עיני שכלו – הוא יזדעק על כך שהדתיים הם פנאטיים, ואיך זה ייתכן שבשנות האלפיים עדיין יש אנשים כל כך צרי מחשבה, וכו' וכו'. י



אבל – אם נתבונן בפנימיות הדברים – נראה שיש כאן סודות עצומים ברוחניות : י
א.כפי שאמרנו בשבת אנחנו עולים למימד של מעין עולם הבא, ואנו לומדים לתרגל את החוויה וההוויה של העולם הבא. ( שבת – היא אחד חלקי שישים מהעולם הבא…) י
ב. הסברנו שבעולם הבא ( מדובר בעיקר על ספירת אצילות)- אין שקר, ואין רע – כי עם מות הגוף הגשמי מתקלפות הקליפות שהסתירו על האור האלוקי ששופע בעולם הבא. י
ג. אם כך – אם נוציא את הפרי הרקוב מהקערה ובזה נבצע פעולה של בורר בין טוב לרע - הרי שאנחנו מורידים בחזרה את המציאות שלנו לעולם הזה – שיש בו ערבוב של טוב ורע, אמת ושקר. י

מה הקשר בין בחירה חופשית ואיסור מלאכה בשבת? י

כאשר אדם עולה לעולם האמת – ניטלת ממנו אפשרות הבחירה שהייתה לו בעולם הזה.(ועליה יש לו שכר רב). י
כי בחירה יש בין טוב לרע, בין אמת לשקר. אבל במקום שבו רואים את כל האמת מקצה העולם עד סופו – אין כבר צורך בבחירה. הכל שם גלוי. י
בעולם האמת אין חומר, או גוף, או יכולת להסתתר מאחורי תירוצים או הגזמות ושקרים. שם – אנחנו מחוברים עם אור אינסופי שיודע הכל. "בוחן כליות ולב…" י

באופן מוקטן – כך קורה לנו בשבת. הנשמה מחוברת לאור עליון של עולם אצילות, ואם היא נותנת לאור הזה להיכנס פנימה – כבר אין לה צורך לברור בין טוב לרע כי בהשראת האור הזה – הכל רוחני, הכל אור. י
לכן, אם אדם מתעקש לחזור בשבת לעולם החומר- כלומר לחלל שבת, הוא מושך את כל האורות הגבוהים האלו למצב של חול, כלומר מפזר אותם לקליפות, לעולם הטומאה – שגם הוא עלה במדרגה בשבת, ונמצא בעולם שביום רגיל אנחנו קוראים לו – מדרגת העולם הזה). י
פרוש הדבר שאם יש ארבעה עולמות רוחניים ( עשייה, יצירה, בריאה ואצילות), ומתחתם נמצא עולם החומר, עולם הזה – אזי מתחת לעולם הזה נמצא עולם הקליפות והטומאה. י

אם בשבת כל עולם עולה בקומה אחת למשל עולם הזה עולה למדרגת עשייה, ועולם העשייה עולה למדרגת עולם יצירה וכו' י
הרי שעולם הקליפות שורה על עולם החול אותו עולם רגיל המוכר לנו מששת ימי המעשה. י
עם צאת השבת, הכל יורד חזרה למדרגה הקודמת. י י

מכאן, שאם בזמן המיוחד הזה של שבת, מישהו עושה את אחת המלאכות האסורות, הוא מושך את עצמו אל תוך עולם הקליפות ( אנרגיה של טומאה), וגם גורם נזק בעולמות העליונים כי הוא מושך לשם ומפזר שם אורות רוחניים זכים וגבוהים. י
ולכן נאמר- "מחלליה מות יומת". כי מוות הוא עולם הקליפות. להזכירכם – פירוד ופיזור הם כוחות ששייכים לעולם המוות. חיבור ואיחוד – הם כוחות של עולם החיים י
הנשמה לא מתה, רק הגוף. צדיקים במיתתם קרויים חיים, ורשעים בחייהם קרויים מתים, כי אין להם חיבור עם מקור החיים. י
הם מפרידים את עצמם ממנו במעשיהם, כי בכך שהם "מחללים" את האורות הרוחניים של השבת, הם מנתקים את עצמם ממקור האור, ומשייכים את עצמם לכוחות המוות, הפירוד. י

מהסיבה הזו – כדאי מאוד ללמוד בעיון מהן המלאכות האסורות בשבת, כדי לא לטעות בהן ולהפסיד את המתנה היקרה שניתנת לנו מדי שבוע – רק מתוך בורות. י

עוד נקודה למחשבה – היא שבורא עולם שבת ממלאכתו בשבת, כי הוא רצה להעלות בשלב הזה את העולם החומרי שברא למעלה גבוהה יותר, כפי שיקרה בגאולה, בימות המשיח שנקראים גם "עולם שכולו שבת". הוא ביקש מאיתנו לחוות את העולם המיוחד הזה,ויש כאלה שעדיין מסרבים… י
כלומר – הם עושים הפוך ומנוגד לרצון של הכוח שבורא ומחייה אותם) י

האור המיוחד שיורד לעולם בשבת, והנשמה היתרה ששורה על כל יהודי בשבת- מאפשרים לנו לחוות חוויה שאין לנו אפשרות להגיע אליה ביום חול. י
האנרגיה המיוחדת של "מעין עולם הבא" ששורה על העולם בשבת, מאפשרת לנו מצב של מנוחה פנימית, מצב שבו לא חסר לנו דבר, ואנו יכולים להגיע למצב של רגיעה ולשלמות מוחלטת. י
זו איננה מנוחה גופנית. י
המנוחה האמיתית – היא פרישה מהחיסרון. י

אם אנחנו לא עובדים- פרוש הדבר שאנחנו לא עסוקים בלהשלים חסרון כלשהו. י
אנחנו מפסיקים את העבודה, ואת הקשר שלנו לעולם החומרי לכבוד משהו שהוא הרבה מעבר לעולם החול והפעילות. י
גם המחשבה שלנו מפסיקה לעבוד. י
אנחנו מביאים את כל ההוויה והישות שלנו להתחברות שלימה עם האור האינסופי של הקדוש ברוך הוא. י
זוהי הרגשת עונג שלא קיימת בעולם הפירודים שלנו. וזוהי מתנה שמושרית עלינו מלמעלה. י
השבת בונה עבורנו מציאות של מנוחת הנפש- באמצעותה נוכל לבנות לעצמנו עולם רוחני פנימי. דבר שלא ייתכן בימי בחול, במצב של טירוף מערכות ועבודה קשה . י
השבת פותחת עבורנו טווח של התבוננות פנימה, שהוא הבסיס להתעלותה של הנשמה למצב של מעין עולם הבא. י
למצב של שיבה אל גן עדן. י

אדם יכול לטעום את הטעם הזה בשבת, בתנאי שגם המחשבה שלו, העולם הפנימי שלו יהיו פנויים לגמרי מעיסוקי עולם החומר וטרדותיו. י
כי האדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאות. י
אם הוא חושב על העבודה הלא גמורה במשרד – הוא נמצא שם, ולא בעולמות הרוחניים. י
אבל אם הוא דבק בקדושת השבת, מתוך ידיעה ששם נמצאת התכלית, ששם הוא מקור הברכה של חייו, גם בימי החול - הוא יצליח להגיע לאותה מנוחה נשמתית גבוהה ומענגת. י

מי שמצליח להתחבר באופן נכון לאנרגיה המיוחדת ולאור של שבת – יחוש שכל ענייני העולם הזה הם כאין וכאפס לעומת המקור הרוחני של הכל. הוא יקבל פרספקטיבה אחרת על החיים. י
הוא ירגיש, שכשם שנשמתו עוברת לאחר פטירתו מעולם גשמי לעולם רוחני, ואין לו כבר שייכות למה שעזב כאן – כך גם בכניסת שבת, שהיא מעין עולם הבא, הוא נכנס למימד רוחני אחר, ומנתק את עצמו מההסתרה של העולם החומרי. י

כמובן, שאיננו יכולים לקפוץ לתוך מצב גבוה שכזה באופן פתאומי – היישר מעולם החולין. י
אנחנו צריכים להכין, לנקות ולטהר את כלי הנפש והנשמה שלנו על מנת להיות מסוגלים לספוג ולהכיל את האור של השבת. י
כל דבר בעולם – דורש את ההכנה לקראתו. י
להכנות לקראת עולם השבת יש חשיבות מרובה. י

כדי לקלוט את האורות המיוחדים של שבת – אנחנו צריכים לטרוח ולהכין כלים רוחניים גם בימי החול. י
באותה מידה – כדי לקבל את האור המיוחד בעולם הבא – צריך להתכונן, ולהכין לשם כך כלים במשך החיים בעולם הזה. י

הכלי שלנו – הוא הרצון שלנו. י
במידה בה נרצה את האור הזה – בדיוק באותה מידה נקבל אותו. י
ואפילו בעניין הרצון, אנחנו מקבלים סיוע מלמעלה – על מנת שנהיה מסוגלים לסבול ולהכיל את האור העצום של השבת, אנחנו מקבלים תוספת נשמה. י
כאשר נכנסת שבת, כל יהודי מקבל נשמה יתרה . י

על כולם יורדת קדושה מלמעלה, גם על היהודי שצועד לבית הכנסת, וגם על אותו יהודי ששטוח מתחת למכונית שלו, ומנקה אותה בתזזית בלתי ברורה. י
שניהם חווים את השראת הנשמה היתרה בצורות שונות. י
אדם מקבל את הנשמה היתרה שלו בשבת לפי הכלי של הרצון שלו. י
אם יש לו רצון גדול לקבל קדושה – הוא יוכל לקבל הרבה שפע. י
אם יש לו רצון קטן לקדושה – הוא יקבל זרזיף דק של אור מהנשמה היתרה שלו. הוא לא יוכל לחוש את כל גודל עצמתה. חלק ממנה יישאר נסתר ממנו. י
אותה אנרגיה חזקה, השייכת לנשמתו – לא תמצא לה כלי להיכנס לתוכו, ולכן היא תלחץ על הכלי, על מנת להיכנס. זוהי הסיבה להרגשת המתח והדיכאון שאנשים מרגישים בשבתות וחגים. י

הנשמה היתרה רוצה להיכנס. יש שפע של אור שמיועד להם אבל אין כלי כי אין רצון. י
זה כמו לחבר מנורה של 100 ואט לתחנת כוח חשמלית. היא תתפוצץ. היא לא מסוגלת להכיל את התדר החזק הזה. י
כך קורה גם לאנשים מסוימים בשבתות ובחגים. י
מצד גודל הנשמה הפוטנציאלי שלהם – הם אמורים לקבל הרבה שפע רוחני. אבל לאותו שפע אין מקום להיכנס. הוא לא יכול להיכנס בכלים של חול. י

אם אדם נטוע כל כולו- ברצונותיו, במחשבתו, ברגשותיו, ובמעשיו בתוך עולם החומר, בתאוות של גוף בטרדות של עבודה בתשוקות לקניות ומסיבות בחיפוש אחר כבוד אישי או נקמנות כעסים ומחשבות על כסף – במצב כזה, השראת הקדושה לא תמצא ערוץ להתגלות בו. י
האור מטבעו - רוצה להתגלות ולהיטיב. אבל אנחנו חוסמים אותו, ומכסים עליו – לרוב, בגלל בורותינו. אנחנו פשוט לא מכירים את גודל וערך המתנה שרוצים לתת לנו. י




ארטיק מול מליון דולר

הדבר דומה לילד שנותנים לו לבחור בין ארטיק ובין שטר של מליון דולר. י
הילד רוצה את הארטיק. זה מוחשי, זה טעים, זה כאן ועכשיו – מיידי. י
לך תסביר לו שעם מליון דולר הוא יכול לקנות עשר חנויות של ארטיקים – זה בכלל לא מדבר אליו, כי לפי הבנתו המצומצמת - שטר של מליון דולר הוא סתם חתיכת נייר… י

מספרים על אחד הצדיקים הגדולים מלפני כ-250- שנה, שנקרא "החוזה מלובלין" ( הוא נקרא כך משום יכולתו לחזות את העבר והעתיד ללא גבולות), י
שגם בימי החול, לא היה לו עניין בעולם החומר. י
פעם אחת הגיעה שבת, ולאשתו לא היה כסף לקנות נרות . י
היא יצאה לרחוב, לראות איזה שליח ישלחו לה הפעם משמיים כדי לעזור לה, והנה מתקרבת לעברה מרכבה הדורה של אחד מהיהודים המומרים שבעיר, שכבר מזמן שכח את יהדותו והתבולל בין אנשי העיר לובלין. י
אותו אדם ראה את האישה הניצבת שחוחה באמצע הדרך, עצר את המרכבה, ושאל מה קרה לה. היא ענתה לו שאין לה כסף לקנות נרות שבת. י
נרות שבת ? זה היה כסף קטן עבור סוחר שמתעסק כל חייו בעולם החומר. הוא זרק לעברה מטבע זהב, והמשיך הלאה. י
אשתו של "החוזה", מרוב שמחה קראה אחריו בברכה : " אני מברכת אותך שתהיה לך שבת כמו של בעלי !" י
אותו אדם לא התייחס כלל לברכתה של אשת הצדיק, והמשיך בדרכו. אלא שעם כניסת השבת הוא החל לחוש תחושות מוזרות, שמעולם לא הכיר. י
אדם שרואה מלאכים, ואורות עליונים בלי שתהיה לו הכנה נפשית ורגשית לכך, נמצא למעשה במצב של סכנה גדולה, כי הדבר עלול להוציא אותו מהאיזון הפנימי. ( זה מה שקורה ללוקחי הסמים, שמביאים את עצמם באופן מלאכותי לעולמות רוחניים, ללא כל הכנה, וכלי מתאים) י
אותו סוחר התחיל להסתובב בביתו כארי בסוגר, והיה בטוח שדעתו נטרפת עליו. ראשו כאב עליו, באוזניו עלה צפצוף מוזר, הוא החל לשמוע שירה של מלאכים שמברכים את שבת קודש היורדת על העולם, והבין, שהדבר קורה לו בגלל ברכתה של אותה אישה. הוא מיהר לחפש אותה,כדי לשאול אותה מה לעשות. י
כאשר מצא אותה לבסוף, היא אמרה לו שאין עציה, אלא ללכת לפגוש את בעלה בבית הכנסת, רק הוא יוכל לעזור לו. י
חצי מעולף, מיהר אותו יהודי אל בית הכנסת של "החוזה", וכאשר הצדיק ראה אותו, הוא הבין מיד מה קרה לו, ומשך את נשמתו למטה, למדרגה האמיתית. לאחר מכן, החל ללמד אותו על ערכה הפנימי של השבת, ואותו יהודי נהיה אחד מתלמידיו הקרובים ביותר. י

להמשך לחלק חמישי ואחרון