בס"ד


ערב ראש השנה התשס"ח
כשהדרכים מלאות חסידים נודדים
כמו להקות ציפורים עפות בשמיים
יוצאות מארץ ישראל לערבות אוקראינה
נוחתות במקום אפרורי, באושר לא הגיוני,
וממלאות את העולם ציוצים


תגידו מה שתגידו על הברסלבים האלה

...שהם משונים
שהם מתנהגים בצורה תימהונית
שהם מבזבזים את הכסף שאין להם
שהם נוהרים לאוקראינה כאילו יש משהו שאין בארץ ישראל
שלא ברור מה הקטע שלהם
שהם רוקדים ברחובות

אבל
היש באיזשהו מקום
באיזושהי חצר או ישיבה
שכונה או עיר או קריה
בארץ או בחו"ל
בדור הקודם או בדור הבא
כזאת מין תופעה?

יש עוד אנשים לוהטים כמותם?
יש עוד אוהבים כמותם?
יש שמחים כאלה, תגידו, יש?
יש מחוברים כאלה?

מי עוד חוץ מהם מדבר על האמונה הפנימית שלו בחום כזה?
מי עוד מאוהב ברב'ה שלו ככה?
יש עוד אנשים חוץ מהם, שהחיים שלהם בתנועה בלתי פוסקת?
רוקדים עולים יורדים מתנדנדים
שוטפים את הדמעות ושוב פעם מתעודדים?
מי כמותם עוד מתעקש, מבקש, מתפרק, שום קם ושוב מתחזק?
מי בכלל נמצא על הסקאלה הזאת, של המאבק החי?

היכן יש עוד אנשים שנמצאים כל הזמן בדרך פנימה ולמעלה, כל הזמן בכיוון, מפלסים להם דרך בשארית הכוחות, בעיניים כמעט עצומות ובמוח קהוי, כמו איזה איש הרוג מעייפות, שהולך מטושטש בכיוון המיטה?
היכן עוד מתנהל דיאלוג בלתי פוסק כזה בין הערות והשינה, בין הריחוק והקירבה, בין הטוב והרע, בין המוות והחיים?

מי עוד חי היום בכלל?
מי עוד לוהט ככה, לא אל חומר, כי אם אל רוח?
איפה עוד אתה מוצא רגש חי, רצון אמת, לב רעב מרוב כאב, פנימה, אל תוך הנשמה?


אתה מסתכל בנתב"ג, במטוסים, בבוריספול, בדרכים. אתה רואה אותם שם, בתפילות, בתקיעות, בחדרי האוכל (!!!) בהתבודדויות בין העצים ביערות, באוטובוסים עם המזוודות, בעייפות, בקור, בריקודים הלוהטים כאילו המשיח כבר בא...
ואתה רואה אגדה שלא קיימת, סיפור שלא היה ולא נברא כאן בין גבולות החומר.

העולם כבר מת, כמעט
עוד עושה קצת תנועות בידיים וברגליים
מורח קצת איפור על העיגולים מתחת לעיניים
מסתיר את קמטי המרירות שבלחיים
צובע בליפסטיק חיוך על השפתיים

העולם כבר מת, בעצם
הוא לא מודה בזה
מעמיד פנים כאילו הוא חי.

רק נקודה אחת בשדות הקרח ממשיכה לבעור.
ויש לה צמחים ירוקים, פרחים רעננים, עצים גבוהים, שמש זורחת וציוצי ציפורים. יש בה שקיעות רבות גוונים ושקט לוחש מבפנים, ויש בה לב מלא אהבה.

נקודה אחת בתוך הקרח. עיגול.
אם אתה בפנים, אתה חי.
לפעמים אתה רוקד
לפעמים אתה רועד
לפעמים אתה בוכה מאושר
לפעמים אתה אומלל עד לשד העצמות
לפעמים אתה מרגיש חלק ממכלול
לפעמים אתה שוכח מהכל
איך שלא יהיה, אתה חי.

מבחוץ, אי אפשר להבין, אין להעלות על הדעת.
הקפואים לא מבינים מה זה לחיות.
זה נראה להם טירוף משונה, לך תתווכח.
רק אם מסתכלים רגע בעיניים חדשות, עיניים משתאות, עיניים אחרות,
רואים תופעה שאין לה הסבר. עיגול שמרכזו אהבה פנימית יוקדת.
נס.
כור חיים נובע ללא הפסקה.

מי שמתקרב ונדבק בו - חי
מי שלא לא, ודי.