בס"ד


מלי שאלה אותי איך מתאהבים בבורא
שאלתי אותה מהם בכלל החיים
אם יש לך תשובה תגידי את, היא אמרה.
שתקתי
חשבתי
נזכרתי.

...אני מביטה פנימה ברגעים של שקט ורואה איך הכל נמצא בתוכנו, כמו שביל שנגלל מתוכך ככל שאתה פוסע, נברא מצעדיך.
החיים הם לא שמנו, צורתנו ומקום מגורינו. החיים הם תובנות דקות שנובטות בסיפור החד פעמי של קיומנו, עמומות, גולמיות, מתערבלות, מתמקדות, נוצרות, בועטות, ולבסוף נולדות ומתפתחות, נספגות בהוויה ומשנות אותה.
החיים נובעים בנו, וכל מה שסביב רק מוכן עבורם, שייווצרו. החיים הם הגדילה השקופה של הלב בארץ הסוד הפרטית. ארץ קרח. ארץ כעס. ארץ רעש. ארץ מוות. ארץ טינה ומשטמה. ארץ קבר ואשמה. החיים הם רק אלה שנולדו מתוכנו. כל השאר לא קיים ולא היה מעולם.

גם האהבה היא בריאה שקופה מרגשת, שנוצרת מימים ורגעים. שביל נפתל וסבוך שאין להגדירו ואין לתארו, ובו התמודדות ונפילה ורצון וטיפוס והתפרקות ועוד התחלה חדשה. מהתחלה להתחלה באה גאולה, נולדת אהבה וקשר נרקם. הכל בסוד טמיר, שאי אפשר להסביר.

נחלים נחלים של מילים זורמים בעולם, מצמיחים אשליות, מגדלים דמיונות, משקים בהלות, ובסוד הפנימי לא נוגעים. את קיומו של הסוד קולטים בסוד. לבד. לעיתים רחוקות. ונעתקות המילים.
ויחד איתו קולטים נוכחות בוראת, קרובה, מלאה אהבה. מרגישים את הבורא.
הבורא - שמכיל אותנו, שחופן את החיים וכל הטמון בהם בידו הטובה והרחבה, ומניח לנו לגולל אותם בדרכנו שלנו, דרך החרות והבחירה.
הוא השותף היחידי לרגע הזה, לצבע שלו, לתחושה, להתלבטות, לבחירה ולתוצאה. ואם להתאהב זה לחלוק ללא שיור, אפשר להתאהב רק בו.
אם להתאהב זה להתרגש ולהסתכל ביחד על שמיים זרועי אפשרויות, רק איתו זה ביחד באמת.
ואם להתאהב זה להבין לעומק שמעבר לשקט, רק הוא מבין את שפת הדומיה האילמת.
אם להתאהב זה לדעת שרק התחלנו, והדרך מכילה עוד אין קץ של פשט ורמז, דרש וסוד, רק הוא מסתורי וגדול ובלתי צפוי ובלתי מושג כדי כך.
ואם להתאהב זה להיות בשלמות, בלי חלקים מודחקים, מוכחשים, קבורים או מתעלמים, רק הוא מגן על כולם, עוטף ואוהב ומלטף.

מלי קראה את הכל ועיניה דמעו.
לא כתבת כאן איך מתאהבים בבורא, אמרה.

הבטתי שוב. היא צדקה.

מתאהבים כשמתקרבים, אמרתי, מתאהבים כשמדברים. מתאהבים כשהולכים בדרך יחד, והיחד נוצר ממילים.
נחלים נחלים של מילים? שאלה.

נחלים של מילים מכל הסוגים, בכל הגדלים, בכל המצבים. מסודרות, מפוזרות, מבולבלות, מעורפלות, בהירות, מאירות, צועקות, מצחיקות, שלמות, מקוטעות, חשוכות, מבטיחות, מתנצלות, מסבירות, מטיחות, כועסות, מנסות... שיירות של מילים לא נגמרות, רוקמות סיפור אין כמותו.

והלב הגדול מכיל את הכל, ואינו מתעייף לעולם.